האביב עונה אופטימית ובמובנים רבים מעוררת תחושת הקלה ונשימה קלה יותר אחרי החורף שבו הסתגרנו תחת שמיכות. אצלנו במשפחה האביב היא גם עונה טעונה בעצב ומועקה. אבי נפטר ב-י’ בניסן ואת ערב הפסח אנחנו חוגגים בצמוד לאזכרה שלו. י’ בניסן הוא גם יום נפילתו של סבי ב-1948, אבי אמי שאני קרוי על שמו. מיד לאחר הפסח, מגיע יום השואה שמתקשר שוב לאבי ששרד את מלחמת העולם השניה לאחר שהוגלה וסבל כילד בערבות טרנסיניטריה ואיבד שם סבתא ואח ובני משפחה ומכרים נוספים. ושבוע אחר כך, יום הזכרון לחללי צה”ל שהוא היום של סבא ישראל – אנחנו נוהגים לעלות לבית הקברות לטקס יום הזכרון וכמצוות סבתא שלי – סבתא טובה ז”ל, אלמנת סבא ישראל, חוגגים בשמחה שלמה את יום העצמאות.
כל האנשים האלה שאיבדנו ואנחנו זוכרים בימי שנה וליד קברם וביום-יום הם או דמויות מיתולוגיות מהעבר (את סבא ישראל לא פגשתי מעולם כמובן), או אנשים שחיים בזכרוננו ואנחנו מתגעגעים אליהם. השכל מבין שלא נראה אותם לעולם, אבל הלב מסרב להבין ומייחל שאולי עוד נזכה לפגשם. החיבור בין הלב לשכל והאפשרות היחידה לפגוש את אהובנו המתים היא בחלומות.
“בוא בחלום” הוא שיר געגוע לאבא שלי ובקשה או תחינה – בוא לבקר אותי בחלום. אפשר להקשיב בספוטיפיי בקישור הזה.
קצת מההיסטוריה של השיר: השיר “בוא בחלום” נכתב בגירסה הראשונה שלו באנגלית ב-2017. הלחנתי את הגירסה האנגלית והפקתי אותה עם זמר/מפיק אמריקאי והשיר יצא תחת הרכב וירטואלי בשם Hip Cult. אפשר לשמוע את הגירסא הזו בהפקה, נגינה ושירה של ארתור פינגריי בקישור הזה.