השיר “רק לב נשבר” (אפשר לשמוע כאן: https://music.israelroth.com/raklev) נכתב על ידי זלדה מישקובסקי הידועה בשמה הפרטי זלדה.
זלדה נודלה במשפחה דתית (היא בת דודתו של הרבי מליובאוויטש), עלתה לארץ מרוסיה בשנות העשרים ולמדה בבית ספר לבנות בירושלים ואחר כך בסמינר למורות “מזרחי”. שיריה של זלדה התפרסמו טיפין טיפין במדורי ספרות והיא נהגה לדקלם לאורחיה שירים מהזכרון. בעקבות היכרותה עם יונה וולך, ובהשפעתה של וולך, פירסמה בגיל 53 את קובץ שיריה הראשון פנאי. שירה “לכל איש יש שם” שהלחין חנן יובל וביצעה חוה אלברשטיין הוא המפורסם בשיריה והביא אותה לתודעת הקהל הרחב.
“רק לב נשבר” הוא בפשוטו שיר אמוני – זלדה אשה דתיה והשיר מדבר על הדרך אל האור. הדרך, אותה רק לב נשבר יודע לבקוע, מבעד לקרחוני הכפירות וג’ונגל הפחדים. לשאלה על החלק של הדת או הקשר של הדת לשיריה, בהרצאה שמופיעה בסדרה “העבריים” אמרה זלדה “הרגשת האור שבא מעבר לגשמיות זה לא דבר שהוא מפריע לשירה אלא להיפך”. (ניתן לצפות בפרק כאן: https://www.youtube.com/watch?v=amqzoA38xIA)
כאדם חילוני, אגנוסטי בדרך כלל, שאלתי את עצמי איך אני מתחבר לשיר הזה. אולי נרתעתי מלהגדיר את עצמי כמאמין בקיומו של אלוהים. לפעמים אמרתי שהרגעים שבהם אני הכי קרוב לאמונה הם הרגעים שבהם אני שומע מוזיקה נשגבת ואז אני מוכרח להודות שעולם שיש בו נשגבות כזו חייב שיתקיים בו אלוהים. אולי, חשבתי, ליבי לא נשבר מספיק כדי להישען על האור האלוהי. אולי אף פעם לא הרגשתי שאין לי על מי להישען בעולם או על מה להישען בתהום.
אולי התחברתי לשיר הזה מתוך הלך הרוח שבו הייתי בעת העבודה על האלבום של לאסוף קולות אחרים ושונים לאלבום הזה.
בסוף הבנתי. גם אם אני בוחר קולות אחרים, של דמויות אחרות וגם אם אני מתכסה במסיכות – בסוף בשירים ובבחירה בהם יש אמת והיא קיימת בי.
מאז שהלחנתי את השיר ומאז שהקלטנו אותו בגירסה הראשונה עברנו מאורעות קשים. היו ימים (ולילות) רבים בהם הרגשתי שאין לי על מה להישען בתהום ואין לי על מי להישען בעולם. היו לילות ורגעים רבים בהם בכיתי, ורגעים רבים בהם חיפשתי דרך להתפלל ולהישען על משהו. הלב נשבר וממשיך להישבר ואני ממשיך ליסוע וללכת בתקווה שאבקיע את הדרך.
איזה אור אני מחפש? אולי זה אלוהים, אולי זו האמונה במשהו מעבר לגשמיות, אולי זו ההבנה מה תפקידי בעולם, אולי זה פשוט משהו להישען עליו.
